בעוד ששיפורים טכנולוגים בציוד הסקי שינו את סוג הפגיעות ובמיוחד הורידו משמעותית את שכיחותם של שברים בעצמות השוקיים וקרסוליים, שיעור הפציעות בברכיים לא השתנה לאורך השנים.
נזקים ופגיעות בברכיים על כל מרכיביהם (רצועות, סהרונים, סחוס מפרקי ועצמות), ממשיכים להוות כ-30% מכלל פציעות הסקי.
פגיעות ברכיים מתרחשות בשיעור של כפציעה אחת על כל 1,000 איש שגולשים ביום אחד נתון, או אם נביט בזה אחרת: פציעת ברך אחת לכ-1,200 ימי סקי אצל האדם הבודד.
לרוב הגדול של פציעות הברכיים בסקי יש פרוגנוזה טובה והן מחלימות עד תום, אבל חלקן עלולות להביא לנזקים בלתי הפיכים ולהפרעה תפקודית משמעותית. לכן, אבחון וטיפול נכונים הם הכרח לצורך שמירה על תקינות הברך והשיקום המהיר של הגולש.
ברוב המכריע של פגיעות הברכיים בסקי, מעורבות רצועות הברך, במיוחד הרצועה המדיאלית (פנימית) אוMedial Collateral Ligament. מנגנון הפציעה השכיח ביותר הוא כאשר מופעל על הברך כוח שמביא לידי מתיחה של החלק הפנימי תוך כדי כיפוף הברך וסיבוב השוק כלפי חוץ:
מתיחה וקרעים ברצועה הפנימית MCL הם למעשה פציעת הברך הכי שכיחה בסקי ומהווה 20%-25% מכלל פציעות הסקי. היא מופיעה בדרך כלל אצל מתחילים ואצל מחליקים ברמה בינונית. תנוחת ההאטה ועצירה "SnowPloughing" מפעילה עומסים גדולים על הצד הפנימי של הברך ובמידה ואחד המגלשים נתפס או שהגולש נופל מופעל כוח רב שעלול לגרום לנזק של הרצועה הפנימית. אצל גולשים מתקדמים יותר, הפציעה הזאת מתרחשת בעת גלישה מהירה עם מרכיב של שינוי כיוון ותוך כדי שאחד המגלשים מביא את השוק לסיבוב כלפי חוץ בזמן שהגוף נופל והברך מתקפלת.
האבחנה הקלינית תלויה בדרגת אי היציבות המופקת בבדיקת רופא, אלא שבגלל הכאב והרגישות מיד לאחר הפציעה, קשה מאוד להעריך זאת ולאחר 5-7 ימים, ניתן לגלות האם הפרק "נפתח" עם הפעלת כוח בכיוון Valgus. כאשר הכוח המופעל גדול במהירויות גבוהות, נוסף לנזק לרצועה הפנימית עלול להיגרם נזק גם לרצועה הצולבת הקדמית.
התמונה הקלינית המיידית היא בדרך כלל כאב בצד הפנימי של הברך עם מעט נפיחות המתפתחת במשך 24 השעות הראשונות. התפתחות של נפיחות רבה באופן מיידי (תוך 1-2 שעות) כאשר הברך נפוחה "כמו בלון!", מחשידה לקרע של הרצועה הצולבת הקדמית (ACL) או לקרע היקפי של מניסקוס ודורשת התייחסות וטיפול בהתאם.
על פי רוב, פגיעה ב MCL אינה מביאה לאי יציבות או להפרעה תפקודית כרונית! לאחר בירור ראשוני על ידי צילומי רנטגן (לצורך שלילת נזקים גרמיים כגון שברים), בדיקת אולטרא סאונד ו/או MRI עשויים לאבחן את מידת הנזק ביחד עם נזקים נלווים אחרים כגון נזקים למניסקוס, לרצועה הצולבת הקדמית או לסחוס המפרקי. לאחר האבחון הטיפול במתיחה ובקרע חלקי הוא על ידי סד המאפשר תנועות של כיפוף-יישור אך לא מאפשר תנועות צידיות מסוג ואלגוס או וארוס. קרע מלא של הרצועה המדיאלית, ניתן לטפל בו גם באופן שמרני על ידי סד או קיבוע של הגף הפצוע, אך לעתים, בשל אי היציבות או בשל פגיעות נוספות בברך, מטפלים גם באופן ניתוחי.
מניעה
ניתן לחלק את המניעה למספר גורמים, האחד קשור לכושר הגופני של הגולש והשני קשור לציוד, אותו יש לבדוק לגבי תקינות מנגנון ה-bindings ומערכת שחרור המגף בעת הצורך.
חשוב להגיע לעונת הסקי עם הכנה גופנית הולמת אשר כוללת כמה מרכיבים עיקריים: סיבולת לב ריאה, כושר אירובי, כוח וסיבולת שריר (במיוחד בגפיים התחתונות) וגמישות מפרקית ושל השרירים.
עבודה מבעוד מועד על האלמנטים הללו מבטיחה יכולת גופנית טובה, אך כפי ששחקן טניס למשל, שמבצע הכנה גופנית בחדר הכושר, לא ייגש למשחק מבלי שיתרגל את האחיזה למחבט או יתרגל את ההגשה, כך גולש המבצע הכנה טובה לא ייגש למדרון התלול מבלי שיתרגל תחילה את הגלישה פרופר!
כמה עצות לפני היציאה לחופשת סקי
- אם מעולם לא גלשתם, אל תהססו וקחו מספר שיעורים לפני החופשה.
- גם אם התכוננתם ותרגלתם את הגלישה בסקימולטור, אך זאת החופשה הראשונה שלכם, רצוי לקחת מספר ימי הדרכה ותרגול באתר בטרם תצאו "לכבוש את המדרון".
- הקפידו על ציוד סקי ומגן מתאים ועל תחזוקת ציוד הולמת!
- אם נתקעתם – אל תנסו להחזיק מעמד. עדיף ליפול באופן מבוקר על מנת להפחית את הנזקים לגוף.
- אם התעייפתם בזמן הגלישה, עדיף לקחת פסק זמן בטרם תמשיכו; לשתות, לאכול ולנוח הם חלק מהכיף ועייפות עלולה להביא לחוסר ריכוז ולחולשה רגעית שמספיקים על מנת לגרום לתאונה!